צפרא טובה,

קוראים לי אוסנת, ואני נערת ליווי, שמספקת שירותי ליווי באותן דירות דיסקרטיות. גם מבחינה כלכלית יש לאותן דירות דיסקרטיות יתרונות אשר לא ניתן להשיג בכל מיני בתי הארחה. דירות דיסקרטיות משתלמות יותר מבית מלון. בעוד שהתנאים איכותיים או מפנקים. אותן דירות דיסקרטיות מאובזרות ברמה הכי גבוהה והלקוחות שלי לא צריכים לעבור בשום סוג של דלפק קבלה כדי לקבל מפתחות. אף התשלום עצמו נעשה באופן דיסקרטי, פרטי וכן אנונימי. העלות האטרקטיבית של אותן דירות דיסקרטיות נובעת מכך שאפשר להתאים דירות דיסקרטיות בצורה ספציפית לצרכים הקיימים. שנעבור לאותם סיפוריהן של נערות ליווי –

חברה שלי ואני עבדנו יחד במשך זמן מה, חילקנו דירות דיסקרטיות וכאלה. עכשיו חזרתי לבית הספר. אני עובדת במשרה חלקית בעבודה אמתית שאני אוהבת; אני במשרה מלאה בבית הספר. יש לי בית משלי והמכונית שלי משולמת. אני חיה מתחת לאמצעי ועדיין יש לי ערימות של מזומנים. יש לי גם התמחות ללא תשלום שתהיה נהדרת עבורי כשאסיים את הלימודים. עכשיו, יש לי עשרה לקוחות. כולם בחורים נשואים. חלק אני רואה מדי שבוע, חלק חודשי. זה בערך כאילו יש לי רק עשרה חברים במשרה חלקית, בתחזוקה נמוכה באמת. הו, אלא שהם משאירים מזומנים על השולחן. החוויה הזו לא הייתה טראומטית עבורי בכלל. זה עזר לי בכישורי המשא ומתן, זה גרם לי להיות נוחה יותר בקרב אנשים, וזה גרם לי להיות חדה ומודעת יותר. אני יודעת שזה מטומטם, אבל אני אוהבת את זה.

ועוד סיפור – השבתי למודעה בקרייגליסט שמחפשת סקס בשביל כסף. הייתי בת עשרים ואחת, ועברתי שלב של שנאה עצמית אמתית ועסקתי בטונות של התנהגות בסיכון גבוה (סמים). האדון היה מאוד ישר לעניין, הוא רצה שאבוא לפגוש אותו אצלו, שהיה באחת השכונות היוקרתיות בעיר אז הסכמתי. זמן קצר לאחר הגעתי, הוא התחיל לחקור אותי למה אני שם, ומה הכוונות שלי בעסק. מיד התבאסתי וחשבתי שיש לו איזשהו מניע נסתר, אבל אז הוא הודיע לי שהוא ניהל ‘סוכנות’ (שהוא סרסור!). הוא אמר שאם הכל בשעה הקרובה ילך כשורה, הוא ישמח לקבל אותי על הסיפון. לסוכנות הזו הייתה תחושה היפסטרית אמתית, הוא צילם את כל התמונות שלנו עם אותו רקע לבן, וביקש מכולנו ללבוש משהו חמוד לעומת משהו סקסי. בסופו של דבר הפכתי להגדרה של קלישאה; “יצאתי” עם שנינות הסרסור הין כמה חודשים. זה נגמר בכך שהוא באמת בחור נהדר וממש אכפת לי ממני… הוא תפס אותי מתגברת על הרואין בוקר אחד והסיע אותי לגמילה. הייתי שם שלושה שבועות, והוא הביא לי בגדים נקיים וחטיפים כשסוף סוף הייתי רעבה. הוא באמת רצה את הטוב ביותר עבורי ולא הרשה לי להצטרף שוב לסוכנות לאחר שסיימתי עם הגמילה. אני חושבת שהוא ואני ידענו שעדיין לא סיימתי עם הסמים, אבל הוא לא רצה לאפשר לי. הייתי צעירה מדי ומכורה מכדי לראות את הטובה שהוא ניסה לעשות עבורי, אז בסופו של דבר יצאתי לעצמאות. הצטרפתי לקליקת לוח המודעות המקומית של הליווי. יכולתי להמשיך עוד ועוד. נהייתי נקיה (כרגע שש שנים נקיות) והמשכתי להיות מלווה, עד שהכרתי את בעלי (נשואה כמעט שש שנים). לפעמים אני מתגעגעת לזה, אבל האושר שמצאתי בלהיות נאהבת יותר מאשר המשיכה המינית שלי גובר על כל רצון לחזור לאורח החיים…