הלו לכם,
קוראים לי יהונתן, ואני במלוא מובן המלה משמש בתור גייז לאירוח. ועוד מעט אסביר למה אני בדיוק מתכוון. מהניסיון שלי בחיים למדתי, כי לעתים ניתן לקבל עזרה ממקומות הכי לא צפויים. בתום יציאתי מהארון, הפכתי לאסיר תודה לתמיד על כמות העידוד והתמיכה שקיבלתי מקרובי המשפחה ומהחברים הטובים שלי. חרף העובדה שנותקו הרבה קשרים חברתיים בדרך, הרווח שהפקתי מן הביטחון העצמי שלי ומן הראייה הכנה של עיסוקי בתור גייז לאירוח הפכו את כל החוויה שאני עובר למאוד שווה ומתגמלת בסיכומו של יום.
תמיד ידעתי שאני לא כמו כל הגברים במגרש הכדורגל שבבית הספר, אך מעולם לא חשבתי כי להיות גייז פירושו דבר רע. הוריי אמרו לי תמיד שמעצם היותי שונה או אחר מתחיל ומסתכם בכך, ולא שום דבר מעבר הזה. בילדותי הייתי מפזר רגשות של חיבה גם לנשים וגם לגברים, הייתי שליו, אך שונה, וכולם קיבלו אותי באהבה.
באיזה שהוא שלב הכול השתנה. ציפו מהגברים להתלבש בקוד לבוש מסוים, להתנהג באופן מסוים, ולהתייחס לבריות ביחס מסוים. נותרתי ממש מבולבל, ומה שידעתי שאני לא בדיוק הטייפ של שאר הבנים שלידי. התחלתי להתאים את עצמי לסטריאוטיפים המגדריים של היפר גבריות, שיתאימו למקצוע שלי בתור גייז לאירוח. שיניתי את קוד הלבוש שלי, את התסרוקת שלי, את קוד הדיבור שלי. החלטתי שאני אהיה הגבר המוביל במשחק הזה. לפעמים הרגשתי שלא מבינים אותי באמת, שאני מזויף ואף בודד למדי. נכנסתי לסחרחרת ספירלית של דיכאונות, שחסמו את ההצלחה שלי.
עד שהכרתי את יוני. גייז בן שלושים ואחד. החשמל בינינו היה מדהים למן הרגע הראשון שבו נפגשנו. המפגש שלנו התחיל בשיחה אינטליגנטית על עניינים ברומו של עולם. ואז הגיע הסקס. הוא היה פשוט מצוין. מתגמל, רגיש, אינדיבידואלי, סוחף וחד משמעי.
אומנם אני ממשיך להיות גייז לאירוח, אבל היחסים שלי עם יוני עם בלעדיים. אני שלו והוא רק שלי בחדרי חדרים. יש בינינו חיבור קוסמי, אהבת אמת מיוחדת במינה. למרות העיסוק הדי מפוקפק שלי, הוא לא זוקף את זה לרעתי, ותמיד מכבד ומוקיר אותי. אכן התמזל מזלי…