רגליה התהדקו סביבי ופיה נמתח מתחת ליד שלה, סדרה ארוכה, נמוכה של צעקות נאנחות בקול נמוך כמעט מושתקות עד שלבסוף גופה רעד, כל שריר ננעל ומשתחרר במהירות כשהכוס שלה התנודד ומצץ על אורך שלי. המשכתי לדחוף פנימה והחוצה של הכוס שלה מתהדק ומשחרר, דוחף את עצמי מעלה ומעבר לקצה לפני שהטבעתי את עצמי לחלוטין בתוכה והתרחתי, סילון אחר סילון של זרע חם נשפך אל תוך חלקי הפנימיים העמוקים ביותר של הכוס הרועד והנואש שלה. כשהיא הרגישה אותי שופך בתוכה, האורגזמה שלה התחילה מחדש, הופכת אותה אדומה בגלים מהמקום שבו התחברנו לשערה כשהיא התגלגלה את ירכיה וטחנה נגדי.

רעדתי כשסיימתי בתוכה, טוחן את ירכינו יחד. שלפתי את ידה מפיה וכיסיתי אותה בשלי, לשונותינו נוגעות אחת בשנייה כשנענו דרך הרעידות האחרונות של האורגזמות שלנו יחד. התנשקנו שוב ושוב, נשימות מתנשפות בין כל נשיקה, חיוכים טיפשיים על פנינו, צוחקים גם כשידענו שאנחנו צריכים לזוז בקרוב, צריכים להתנתק זה מזה, ולו לזמן מה.

הלנה לחצה סביבי והוצאתי אנחה, מכופף את הזין שלי בתוכה והרוויחה ממני אנחה בתמורה כמו קוקסינליות .

“אנחנו חייבים לרדת משולחן ההכנה,” הלנה לחשה. “אני מטפטפת את כל הזרע שלנו עליו ועדיין צריכים לרדת ולספור. אלוהים, הרגליים שלי חסרות תועלת עכשיו.”

שלפתי באיטיות מתוכה, הזין שלי עדיין חצי קשה, נהנה מכל אינץ’ איטי של נסיגתי כשהכוס שלה התכווץ באקראיות סביב אורך שלי. הזרע שלנו מיהר ממנה כשקצה שלי נפל, מטפטף במורד לחייה, מצפה את פי הטבעת שלה לפני שנפל לשולחן ולרצפה. מתוך דחף, הושטתי קדימה והחלקתי את אצבעי דרכו, מעביר את קצהו במעגל קטן סביב ישבנה ההדוק, הקטן.

היא התנשפה ונרעדה, גוש גדול של זרע ממהר ממנה עם התנועה. רגליה של הלנה נפלו לרצפה, מתגלגלת קדימה אפילו כשהיא ירדה על ברכיה לפני ותפסה את קצה הזין שלי, מוצצת חזק, מושכת אותו בין שפתיה ומורידה אותו בגרונה באנחה נמוכה. היא נתנה ללשונה לשחק לאורך התחתית, פשוט מחזיקה אותי בפיה, בקושי מתנדנדת את ראשה, מנקה אותי.

“חשבתי שהיינו אמורים לרדת,” אמרתי בגיחוך. “לא שזה אכפת לי בכלל.”

פיה נשמע בקול רם כשהיא הופיעה, קול נשרק ארוך והיא הביטה בי, קצה הזין שלי רק מלטף את שפתיה. יכולתי להרגיש אותם זזים כשהיא דיברה.

“לא חשבתי שזה יפריע לך,” היא אמרה. “חוץ מזה, הייתי צריכה לטעום את הזרע שלנו כל מעורבב וטרי מהכוס שלי. אני חושבת שאני אמשיך ליהנות מזה כמה פעמים שאני יכולה.”

“טוב,” אמרתי.

עזרתי לה לקום, מושך אותה ומנשק אותה ארוך ועמוק, בוחן בעדינות את פיה, נותן לידיי לבוא למטה ללטף את ישבנה החשוף. היא נסוגה, נותנת לי נשיקה רכה אחרונה.

“קדימה, בואו נסיים ונצא מכאן,” היא אמרה, מחזירה את חלקה העליון של שמלתה ומסדרת אותה לפני שהחליקה אותה בחזרה על ישבנה.

נתתי לה לחיצה שובבה כשתפסתי בקבוק מנקה ומגבת נייר כדי לנקות את הבלגן שלנו. היא ניערה את ישבנה לעברי כשהיא הרימה את תיקה וסידרה במהירות את שערה, יורה חיוך שמח מעבר לכתפה בכיווני.

הצלחנו להפסיק לגעת אחד בשנייה מתישהו לפני שירדנו למטה, אבל נכשלנו בהסרת החיוכים הטיפשיים, העליזים מפנינו.

“על הזמן,” רטן הבוס שלנו, מביט למעלה מהבירה שלו, עבודתו לערב הסתיימה.

קרי הביטה בנו פעם אחת והצטמררה, חיוך רחב מצחיק על פניה. היא התחילה לצחוק.

“כן, אתה הבנת את זה, הבוס-מן! באמת הגיע הזמן! התחלתי לחשוב שלעולם לא תגיעו לזה. ועל ידי ‘זה’, כמובן, אני מתכוונת ל… לרדת!”

“האם היא פסיכית?” מלמלתי מתחת לנשימה.

“לא,” לחשה הלנה. “פשוט שכחת להכניס את החולצה שלך.”

הבטתי מטה, הבנתי שהיא צודקת, ואז זרקתי מבט חזרה אליה, עיניים פעורות. היא חייכה מאוזן לאוזן, ואני נרגעתי, חושב שאם היא בסדר עם זה, אני אהיה בסדר גם כן.

“תמיד אפשר לנקות את שולחן ההכנה כשאתם מסיימים,” ציין הבוס שלנו. הוא היה בחור טוב, מבוגר יותר, קצת מחוספס, אבל בחור מוצק.

בהיתי בו בתדהמה לפני שהתפרצתי בצחוק, הלנה מצטרפת שנייה לאחר מכן.

“אז, אתה לא כועס?” הלנה שאלה. הוא הניד בראשו.

“חייבים להיות טיפשים לא לראות את זה מגיע. חוץ מזה, זה לא כאילו לא עשיתי את אותו הדבר פעם או פעמיים.”

כשהצחוק גווע, התחלנו לספור טיפים. זה לא היה לילה רע, כסף מוצק לכולם. לאחר שהטיפים חולקו וכולם סיימו את משקאות אחרי העבודה שלהם, יצאנו במדרגות ויצאנו החוצה, אומרים את הפרידות שלנו ומנפנפים בזמן שהבוס נעל וכולנו הלכנו למכוניות שלנו או התחלנו את ההליכות הביתה.

הלנה ליפפה את זרועה מתחת לזרועי והניחה את ראשה על כתפי, מסובבת את פניה להביט במשחקיות לעיניי.

“אכפת לך אם אני אבוא? מחר זה שבת והכל, אין לי עוצר הלילה.”

“קיוויתי שתשמחי לקפוץ קצת,” אמרתי, צוחק כשהורדתי את זרועי חופשי ועוטף אותה סביב כתפיה. נתתי לקצות האצבעות שלי ללטף בעדינות את החלק העליון של שדה והיא נאנחה, דוחפת את עצמה יותר חזק נגד גופי כשהתחלנו ללכת.

“יכול להיות שדמיינתי על קודם כמה פעמים,” אמרה הלנה בשquiet.

 

Accessibility Toolbar