שילה תמיד הייתה נבוכה קצת כשדיברו על החג הזה, כאילו הרגישה קצת אחראית באופן אישי. אבל מה שגרם לה להרגיש הכי גרוע, זה לבלות את החג הזה עם המשפחה של החבר, ועוד בפעם הראשונה שהיא פוגשת אותם.
החבר שלה, כיילב, היה בנאדם טוב. ערכים נוצריים טובים, חינוך הגון, מתחשב, מבין. ועם זאת, בהרבה מובנים, מרוחק, ולא מובן.
לכן זה די הפתיע אותה, שהוא הזמין אותה לחג ההודיה עם הוריו בביקתה בהרים, למרות ששניהם מכירים רק כמה חודשים.
היא חשבה, אולי הוא עושה את זה כי הוא חושב שהיא תרגיש בודדה כשיש כזה אירוע חשוב מסביב, ולה אין שם משפחה.
שילה הייתה עצבנית מהנסיעה הארוכה החוצה מן העיר אל ההרים, לעסה את השיער שלה והביטה בנוף, כיילב נהג.
בסופו של דבר, המכונית הגיע אל השלג הטרי מול הלודג’, הם ראו עשן שחור/אפור יוצא מן הארובה. זה היה בדיוק כפי שהיא דמיינה: הכל מעץ וזכוכית, בלוקים של עץ מוכנים.. רק שהיה גדול ממה שחשבה.
עוד לפני שהיא יצאה מהמכונית, כיילב כבר היה בדלת מנופף לשלום, זה גם הלחיץ אותה, אז היא לקחה רגע, ואז הלכה אחריו לתוך הבית. היה ברור שהוא הבן של אבא שלו, הוא גם היה מסודר ומחושב.
אמא שלו הייתה קצת יותר חמימה, אבל שקטה יותר. זה היה קצת לראות השתקפות שלה ושל כיילב בעתיד, ואיכשהו זה שימח אותה.
בתוך הבית, היה ריח של אוכל טעים, וקרובי משפחה של כיילב, שתו ודיברו, סיפרו סיפורים, והיא הפכה לפחות עצבנית ונרגעה.
אחותו שאלה את שילה: אז כמה זמן את כבר בארה”ב?
3 שנים
אה, חדשה יחסית, אז זה חג ההודיה הרציני הראשון שיוצא לך לחגוג?
כן, בתור בריטית, אני לא הרגשתי תמיד מוזמנת.. נראה שאתם תמיד יותר אסירי תודה.
טוב, לבריטים אין על מה להודות, הם פשוט לוקחים בלי לבקש, אבל אנחנו אומרים תודה על כך שיש לנו מדינה, חייכה בשובבות.
טוב, אתם צריכים להיות אסירי תודה, אחרי הכל, הרי נתנו לכם מדינה.. השיבה שילה.
טוב, אני מקווה שהסופ”ש תמצאי גם על מה להודות, והסתכלה על אחיה ועל שילה במבט שובב.
אנחנו צריכים עוד בולי עץ, נשמע קול מהמטבח.
“אנחנו נלך” ענה כיילב.
הוא קם ואחז בידה של שילה, ויצא אתה מן החדר, כשהם כבר היו מחוץ לטווח שמיעה, הוא נשען כלפיה ואמר: אני אתן לך משהו להודות עליו..
והגיע אל בין הרגליים שלה.. אבל זה עדיין לא זה, הוא אמר. אחז אותה במרפק והוביל אותה החוצה ומסביב לבניין, כשהם דורכים על השלג שמתפרק תחת רגליהם.
שילה כביכול הפכה קטנה, הכתפיים הצטמקו והראש למטה, הלחיים הסמיקו משילוב של בושה והתרגשות.
הוא אף פעם לא דיבר אליה קודם לכן בצורה כזו.. הוא המשיך והוביל אותה אל ערימת עצים גבוהה שהיו מונחים אחד על גבי השני, ואמר לה להתכופף כלפי הערימה.
תגידי “תודה” על כל ספנק, מבינה?
היא פתחה את הפה לומר משהו, אבל לא יצא שום קול, מכיוון שהיא הייתה משותקת מתשוקה, התרגשות, וציפייה.
“האם את מבינה?” הוא חזר שוב, יותר בתוקף.
היא הנהנה עם הראש, והוא הרים את החצאית שלה אל הגב, ובלי היסוס, כמעט במקביל, הוא הפשיל את התחתונים שלה, הרים את היד, והחל להפליק. התחת שלה היה קר, וזה גרם לתחושה מוזרה, היא החלה להגיד ת..תודה
ואז הוא אחז את השיער שלה עם יד אחת, והפליק עם היד השנייה. עכשיו היא כבר הייתה אדישה לקור, פתיתי השלג שנחתו עליה נמסו במהירות.
היא שמעה אותו פותח את המכנסיים ונאנח, זה גירה אותו למקסימום שיצא לה לראות מאז שהם ביחד.
הוא המשיך בהצלפות, והיא הודתה לו, הוא הביא ביד במקביל. ואז הוא הפסיק עם הספנקים, מיקם את עצמו מאחוריה, וחדר אליה, היא לא שמה לב, אבל כבר הייתה רטובה וקיבלה אותו בברכה.
ואז הוא זיין אותה חזק, עם עוד כאפות תוך כדי, ודיבר אליה בשפה שלא יצא לה לשמוע קודם לכן. הכל הפך למטושטש בשביל שילה – כאב, הנאה, חום, קור.
העכבות שלה השתחררו, ולא הייתה מודעת אפילו שאמרה “זיין אותי!” שוב ושוב..
כיילב חש את האורגזמה מגיעה, ולא יכל לעצור את זה, יצא ממנה, וכיוון את הזין לעבר התחתונים שלה.. ואחרי כן הלביש לה אותם.